רבות הפעמים בעולם העסקי, ששני צדדים נפגשים למטרת ביצוע עסקה. אולם איזה הסכם הוא הסכם מחייב? האם לחיצת יד ערכה כחוזה חתום? ומה קורה אם כתבת הסכם במסעדה על מפית נייר, האם הסכם כזה הוא תקף?
האדם הממוצע נתקל לא פעם בסוגיות כגון חוזים מפלים, הפרות של חוזים, הסכם על עסקה וביטולה ברגע האחרון ועוד סוגיות דומות ואחרות, שכדי לפתור אותן, ישנו תחום שלם במשפט הפרטי שנקרא דיני חוזים.
דיני חוזים, מטרתם היא, להסדיר יחסים שבין אדם לחברו והם מבוססים על עקרון מתן תוקף לרצונו של הפרט. כלומר, כל אדם הוא בעל היכול להחליט, האם להיכנס להתחייבות משפטית עם אדם אחר ומכאן שכל חוזה, הינו הסכמה בין שני צדדים. לעיתים, ישנם מקרים, בהן הציפיות של שני הצדדים הנוגעים בדבר אינן תואמות וכדי לתת להם את הכלים לממש את ציפיותיהם זה מזה, נחקק חוק החוזים.
חוק החוזים נכנס לתקפו בשנת 1973 ואחד הסעיפים המרכזיים שלו עוסק בחופש החוזים. על פי החוק, זכותו של כל אדם במדינה דמוקרטית לחתום על חוזה עם כל אדם מתוך חופש בחירה ועליו לקחת בחשבון את ההשלכות של התקשרות מסוג זה. בנוסף, תוכן החוזה יכול להיות ככל העולה על רוחם של שני הצדדים והם רשאים להוסיף אילו שהם סעיפים שהם רואים לנכון ובלבד שהסכימו ביניהם. כמו כן, צורתו של ההסכם ביניהם הנה תקפה בכל מקרה, מלבד במקרים, בהם נדרש או סוכם אחרת.
חוק החוזים אינו מגדיר במפורש מהו חוזה, ויוצא מנקודת הנחה שחוזה, הנו הסכמה הדדית בין שני אנשים, אולם ישנה דרך אחת לכריתת חוזה והיא דרך של הצעה וקיבול כלומר, צד אחד מציע והצד השני מקבל את ההצעה. כדי שלהליך הזה יינתן תוקף משפטי, חייב להיות ברור, שהצד המציע מבקש להיכנס עם הצד המקבל, אל תוך מערכה מחייבת, שהפרתה, תגרור סנקציות משפטיות כאלו ואחרות.
כדי ששני הצדדים יכנסו לעסקה מרצונם החופשי, חשוב שלשני הצדדים, יהיה את כל המידע הנדרש לביצוע העסקה, אולם ישנם מקרים בהם אין זה כך ואז נוצרים פגמים בכריתת החוזה. פגמים אלו יכולים לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות כמו למשל פערים בין הגלוי לסמוי, טעויות ידועות או לא ידועות, הטעיה של צד אחד, כפייה, עשיקה וכדומה.
את החוזים הפגומים ניתן לבטל, וחוק החוזים עוסק גם בכך. כל אדם שנפגע מחוזה בעל פגם, רשאי לבטל אותו ואף יש לו זכות לכך. אולם, עד שלא ינצל זכות זו, החוזה הנו תקף לכל עניין ודבר.
